את מאיה ודן , ומאיה נותנת מרצונה נשיקה בלחי לדן והם פשוט הלכו ביחד , בלי לומר לי כלום .
אני כ''כ התעצבנתי . רשמתי לה על הקיר בפייסבוק ' איך את יכולה ?! '
אוף . החבר שלי הלך , החברה הכי טובה שלי הלכה . מי נשאר לי ?! אמא שלי ?
אה ? היחידה שמנסה לעזור לי וכמה זמן אני רואה אותה ביום ? שלוש שעות ?
כל הזמן היא בעבודה , ואני נתקעת בבית ויושבת שעות וחושבת מה לעשות .
אין פלא שעליתי ככה במשקל ! אני לא מפסיקה לאכול משיעמום , מהמחשבה
שהשנים האלה , מאיה ודן . היחידים החברים . שאהבתי והיו לי , אין לי גם
עכשיו אותם ! אני לא מבינה מה לעשות . רציתי לגמור עם החיים האלה .
כמו אבא שלי , אבל לא אני חזקה ואני ישאר עם אמא שלי כמה שצריך!
אני מנסה , באמת , אבל לאט לאט אני מתפרקת . ולמה ? בגלל שכל
יום אני מאבדת חברים , ומתבזבז לי כבר כוח להישאר בחיים .
יום שלישי - שוב הלכתי לבד , התרחקתי מכולם כמה שאפשר , מישהו
שם לב ? בעצם אפחד לא שם עליי . הייתי עם רוני קצת היא עזרה לי
ונתנה לי עצות .. שזה לא כזה נורא ! שאני יבין שיש דברים יותר גרועים ,
וכמבון לא היה לה מה להגיד לי מה יותר גרוע מזה שאבא שלך מתאבד ,
החברים שלך בוגדים בך אחד-אחד ..
הצעתי רעיון שאני ישן היום אצל חברה , ברור שאמא שלי תסכים (;
הלכתי לרוני , היה לי כיף , פעם ראשונה שלא משעמם לייי .
תגובות וממשיכה
;){kind=link}